פסק-דין בתיק תע"א 7579-06

1.      עניינה של תביעה זו - דרישת התובעת (להלן - החברה) כי הנתבעת (להלן - העובדת) תשיב את סכום פיצויי הפיטורים ששולם לה עם סיום עבודתה בחברה. לטענת החברה, פיצויי הפיטורים שולמו לעובדת בתמורה להתחייבותה שלא להתחרות בחברה על פי הוראות הסכם העבודה בין הצדדים (נספח א' לכתב התביעה), ועל יסוד מצג שווא של העובדת כי אין בכוונתה להתחרות בחברה במשך תקופה סבירה.  לטענת החברה, העובדת חייבת להשיב לה את סכום פיצויי הפיטורים ששולם לה "מכוח הפרת הסכם הפרישה, הפרת האמור בנספח א' (= הסכם העבודה), דיני עשיית עושר ולא במשפט, דיני חוזים ומכוח כל דין". לטענת העובדת, תשלום פיצויי הפיטורים לא הותנה בכך שלא תעבור לעבוד אצל מתחרה, אלא רק בקיום תקופת חפיפה והעברה מסודרת של החומר למחליפים, כאמור במכתבו של יו"ר החברה, מר דורון שמואלי (נספח ז' לתצהירה העובדת).

2.      מטעם החברה העיד מר דורון שמואלי, בעלים של החברה. מטעם העובדת העידו העובדת עצמה וכן מתמללים מטעם חברת סטנוגרמה בע"מ, אשר תמללו שיחה שהקליטה העובדת בינה לבין מר דורון שמואלי.

3.      קודם שנתייחס לגופם של דברים, נתייחס לעניין תמליל השיחה המוקלטת: העובדת צירפה לתצהירה תמליל שיחה שהוקלטה בינה לבין מר דורון שמואלי (נספח ה' לתצהירה), אשר תומלל על ידי עובדת לשעבר בחברת סטנוגרמה בע"מ, גב' דנה דורון. לאחר שגב' דנה דורון העידה כי התמליל שצורף לתצהירה של העובדת אינו מדויק, נקבע כי אין לקבל את התמליל שצורף לתצהירה של העובדת כראיה, אולם ניתנה לעובדת אפשרות להגיש תמלול חדש, כאשר ב"כ החברה יוכל להעלות כל טענה באשר לקבילות התמלול החדש ויהיה רשאי לבקש להגיש תצהיר עדות משלים (פרוטוקול ע' 15 וע' 18). בהמשך לכך, הוגש תמלול חדש על ידי מר דוד סומך, מנהל חברת סטנגורמה בע"מ, והוא אף נחקר בחקירה נגדית (פרוטוקול ע' 36 - 38). בהחלטה מיום 15.4.2010 נדחתה בקשת החברה לפסול את תמליל ההקלטה שנערך על ידי מר דוד סומך. התמליל שנערך על ידי מר סומך הוא התמליל המהווה ראייה בהליך זה ועליו אנו מסתמכים. 

רקע עובדתי:

4.      העובדת עבדה בחברה מיום 1.11.2000.

5.      בהסכם העבודה בין העובדת לבין החברה  (נספח א' לתצהיר מר שמואלי) נקבעו, בין היתר, חובות העובדת לשמור על סודות החברה ושלא לעסוק ולא ליתן כל שירות בתחום עיסוקה של החברה לפרק זמן בן 24 חודשים לאחר סיום קשר העבודה (סעיפים 14 - 19 להסכם העבודה).  

6.      העובדת הודיעה למר שמואלי על החלטתה להתפטר מעבודתה בחברה.

7.      בשיחה בין העובדת לבין מר דורון שמואלי סוכם כי ישולמו לה פיצויי פיטורים (יש מחלוקת על תוכנה של השיחה ועל התנאים שסוכמו לתשלום פיצויי הפיטורים, ולכך נתייחס בהרחבה בהמשך).

8.      ביום 16.11.2004 שלחה העובדת מכתב התפטרות (נספח ו' לתצהיר העובדת).

9.      ביום 18.11.2004 שלח מר דורון שמואלי מכתב המאשר תשלום פיצויי פיטורים (נספח ז' לתצהיר העובדת; לתוכנו של המכתב נתייחס בהרחבה בהמשך).

10.  ביום 31.1.2005 נמסר לעובדת מכתב לשחרור הכספים שהצטברו לזכותה בחברת הביטוח הראל (פיצויים ותגמולים) (נספח ח' לתצהיר העובדת).

11.  ביום 14.6.2005 שילמה החברה לעובדת סך של 2,350 ש"ח (נספח ט' לתצהיר העובדת).

12.  ביום 15.6.2005 שילמה חברת הביטוח הראל לעובדת את פדיון הפוליסה (נספח י' לתצהיר העובדת). 

13.  התביעה הוגשה ביום 9.8.2006.

גרסאות הצדדים:

14.  גרסת החברה, כאמור בתצהירו של מר דורון שמואלי: העובדת הועסקה בחברה משך ארבע שנים ושלושה חודשים, בתפקיד מקדמת מכירות; במהלך עבודתה, נחשפה לסודותיה הכמוסים של החברה, אשר אינם ידועים ללקוחותיה ומתחריה, לרבות רשימת לקוחות, ספקים, מחירים, תנאי תשלום, שיטות עבודה, שמות עובדים, שיטות תמחור ועוד; על פי הוראות הסכם העבודה (נספח א' לתצהירו) מוטלת על העובדת החובה לשמור  את סודות החברה, וכן החובה שלא לעסוק במשך 24 חודשים לאחר סיום עבודתה בכל עיסוק המהווה תחרות עם החברה; במהלך חודש אוקטובר 2004 הודיעה לו העובדת כי ברצונה לסיים את עבודתה בתחום עיסוקה, ולהתפטר מעבודתה בחברה; לאור עמדתה הנחרצת של העובדת, קיבל את התפטרותה, אך סירב למסור לה מכתב פיטורים ולהונות את המוסד לביטוח לאומי; במהלך השיחות העובדת הדגישה כי בכוונתה לעזוב באופן מוחלט את תחום עיסוקה, וכי אין בכוונתה לעבוד אצל מתחרותיה של החברה, וביקשה כי ישולמו לה פיצויי פיטורים חרף התפטרותה; בשיחה הציב תנאי ברור ומוחלט לכך - הצהרת העובדת כי תמלא ככתבו וכלשונו את הסכם העבודה, לרבות סעיפי שמירת סודיות ואי תחרות; לעובדת היה ברור כי הסכמת החברה לשלם לה פיצויי פיטורים מהווה תמורה מיוחדת אשר כנגדה עליה לספק תמורה בדמות אי עבודה אצל מתחרות החברה לתקופה בת 24 חודשים (או זמן קצר יותר כפי שייקבע על ידי גוף שיפוטי); בתגובה הודיעה לו העובדת כי ממילא אין בכוונתה לעבור לעבוד אצל מתחרות החברה, והצהירה במפורש כי היא יוצאת לחופשה ארוכה ותמלא את ההסכם כלשונו; בדיעבד התברר כי עוד לפני שהעובדת הודיעה על רצונה לסיים את עבודתה החלה במו"מ עם חברת "תמוז" המתחרה עם החברה, הציגה מצג שקרי כי לא תעבוד בענף, ועוד במהלך תקופת עבודתה בחברה בחודש נובמבר 2004 עבדה במקביל על הכנת קטלוג חברת "תמוז"; כמו כן, פנתה ללקוחות החברה כדי להעבירם לחברת  "תמוז", והעבירה חלק מלקוחות החברה לחברת "תמוז"; בהתייחס לעובדה שבמכתבו מיום 18.11.2004 נאמר רק שעל העובדת לבצע חפיפה מסודרת כתנאי לתשלום פיצויי פיטורים טען מר שמואלי כי המכתב רק בא להוסיף על התחייבות העובדת כמפורט בהסכם העבודה אשר העובדת התחייבה לבצעו כתנאי לקבלת הפיצויים; מר שמואלי הכחיש כי בשיחה בינו לבין העובדת הסכים כי תעבוד אצל מתחרים, וטען כי לא ניתן להסיק זאת מתמליל השיחה.

15.  גרסת העובדת, כאמור בתצהירה: עם כניסתו של מר דורון שמואלי לחברה בשנת 2002 חלה הפחתה משמעותית בשכרה; היא לא נחשפה לסודות מקצועיים, אם כי נחשפה למסמכים הנוגעים לתפקידה כגון - רשימת לקוחות, מחירים, תנאי תשלום ושמות עובדים. בכל מקרה, מחירוני החברה ותנאי התשלום היו נשלחים לכל דורש; עקב יחס מזלזל מצד מר שמואלי החליטה כי ברצונה לסיים את עבודתה בחברה, מתוך רצון לצאת לחופשה או לשקול לעבוד במקום אחר; בהמשך לכך, נפגשה עם מר שמואלי והודיעה לו על רצונה לסיים את עבודתה; עקב העובדה שהיו לה הצעות שונות, ביררה עמו אם הוא יתנגד לכך שתעבוד בחברה מתחרה והוא הבהיר כי אין לו כל התנגדות ואין לו אפשרות להתנגד מבחינה חוקית, ונתן את ברכת הדרך; באותה שיחה, מר שמואלי נענה לבקשתה לשלם לה פיצויי פיטורים, בתנאי שתשלים את העבודה בחברה ותעביר חפיפה לעובד שיחליף אותה; לנוכח היכרותה עם מר שמואלי "כאדם שקשה לסמוך עליו" ועל מנת לשמור על זכויותיה הקליטה את השיחה; תשלום כספי פיצויי הפיטורים הותנה רק בהשלמת עבודה בחברה ובביצוע חפיפה, ומעולם לא הותנה בהצהרה מטעמה ביחס לסעיף אי התחרות שבהסכם. ההיפך הוא הנכון - מר שמואלי ידע כי היא שוקלת לעבוד בחברה מתחרה ולא התנגד לכך; את עבודתה סיימה בפועל ביום 31.12.2004 ולא ביום 31.1.2005; במהלך החופשה בין העבודות פגשה את מר שמואלי בכנס מקצועי ויידעה אותו על כוונתה להתחיל לעבוד בחברת "תמוז", ומר שמואלי אמר לה כי ישמח לעזור לה בעתיד; כחודש לאחר סיום עבודתה בחברה החלה לעבוד בחברת "תמוז"; העובדת הכחישה כי במסגרת עבודתה ב"תמוז" פנתה ללקוחות החברה, שלא במסגרת הגשת הצעות מחיר למכרזים של רשויות מקומיות, שחלה עליהן חובת מכרז; כן הכחישה כי חשפה סודות של החברה או עשתה שמוש כלשהו במידע שהגיע לידיעתה במסגרת עבודתה בחברה.

הכרעה:

16.  על יסוד התרשמותנו מהעדויות ומכלל חומר הראיות, אנו מחליטים לדחות את התביעה, מנימוקים שיפורטו להלן.